ביטוח סייבר – סיכונים הם תוצר לוואי של האסטרטגיה העסקית של הארגון. כל החלטה טומנת בחובה מידה מסוימת של סיכון (ו/או תגמול). סיכון סייבר אינו שונה.
ארגונים יכולים לבחור באסטרטגיות מתאימות לניהול סיכונים כדי לשלוט בחשיפה שלהם לסיכוני סייבר. זה יכול להיות בצורה של הפחתת סיכונים על ידי השקעה בבקרות אבטחה משופרות, תהליכים והדרכה או העברת הסיכון על ידי בחירת פוליסת ביטוח סייבר מתאימה או פשוט קבלת סיכונים. במציאות, סביר להניח שזה יהיה שילוב של שלושתם.
שווה בדיקה: פורום מוביל לאבטחת מידע
בבלוג זה נדון בקצרה במצב שוק ביטוח הסייבר, התפקיד שמילא ביטוח הסייבר כמרכיב מרכזי באסטרטגיית ניהול הסיכונים הכוללת, וכיצד ארגונים יכולים למנף את ההשקעות שבוצעו במצב האבטחה שלהם כדי להיראות כ'סיכון טוב ' למבטח או מתווך. זה בתורו יביא לרכישת תעריפי פרמיה תחרותיים וכיסוי הולם של סיכונים.
מצב שוק ביטוח הסייבר – האטת רוחות נגד
סיכון סייבר הוא עדיין סיכון חדש יחסית עבור חברות הביטוח. התקדמות טכנולוגית, מערכות אקולוגיות דיגיטליות מורכבות ותלויות זו בזו, מתחים גיאופוליטיים גוברים והטקטיקות והטכניקות המתפתחות כל הזמן בשימוש על ידי יריבי סייבר, כל אלו תורמים לאופי המתפתח והמתחמק של סיכון זה. בהקשר זה, ביטוח סייבר הפך לאתגר מרכזי עבור ארגונים מכל הסוגים, כאשר תנאי שוק קשים מקשים על הבטחת כיסוי מתאים ובמחיר סביר. יש לכך מספר סיבות:
- מספר גדל של תביעות כופר והפרעות עסקיות
- הבנה לא מספקת של סיכון הסייבר הגורמת לחיתום לקוי של סיכון זה
- סיכון מוגבר לאירועים מערכתיים המביאים לתביעות מרובות מאירוע אחד ולכן פוטנציאל להצטברות סיכונים משמעותית
תעשיית הביטוח נענתה לאתגרים אלו על ידי הגדלת פרמיות, הצגת תנאי חיתום ופוליסה מחמירים יותר, ועל ידי הפחתה בקיבולת. במקרים חריפים, הכיסוי הפך ליקר בצורה בלתי רגילה. רוב הארגונים מתמודדים עם פרמיות מוגדלות אם כי יש סימנים שמתגלים לכך שהתעריפים עשויים להתייצב.
אסטרטגיית ביטוח הסייבר – שימור סיכונים מול העברת סיכונים?
החלטות רכישת ביטוח סייבר הן כעת שיחה ברמת המועצה. תעריפי פרמיות מוגברים וכיסוי מגביל הניעו את ההנהלה הבכירה והדירקטוריונים לשקול מחדש את התפקיד והערך של ביטוח סייבר. זה נתפס יותר ויותר כ"מעצור בטן" שיכול לספק כיסוי באירוע קיצוני, והוא קיים לצד (ולא במקום) יוזמות אחרות להפחתת סיכוני סייבר וניהול.
במספר מקרים, ארגונים מעריכים כעת אם ביטוח עצמי (או שימור סיכונים) הוא הדרך המועדפת קדימה בהתחשב בגידול המשמעותי בפרמיות הנקובות. כעת הם משווים את ה-ROI של השקעות אבטחה שונות (כולל ביטוח) ושוקלים את הפתרון האופטימלי בהתחשב בתיאבון הסיכון האישי שלהם. אם ארגון אכן מחליט ללכת במסלול של שימור סיכונים באמצעות ביטוח עצמי, ניהול עמדת אבטחת הסייבר הופך להיות חשוב ביותר.
קבלת החלטות מושכלת: שיקולים מרכזיים
כדי לקבל החלטה מושכלת לגבי הרמה, הסוג וההתאמה של ביטוח סייבר לארגון, מועצות המנהלים מבקשות כעת:
כמה חשיפת סיכוני סייבר יש לנו במונחים כספיים?
כדי לענות על שאלה זו, על הארגון לבצע תרגיל כימות סיכוני סייבר (CRQ). CRQ מאפשר לארגון להבין את הסבירות וההשפעה של מתקפת סייבר. אם נעשה כראוי, הוא מפרק את ההפסד למניעים מרכזיים שיאפשרו לארגון לבחור כיסוי מותאם המשקף את פרופיל הסיכון ואת התיאבון שלו.
היתרון של ביטוח סייבר: תרגיל ה-CRQ צריך להיות באופן אידיאלי תרגיל ממוקד נכסים שלוקח בחשבון את אבטחת הסייבר, ה-IT וההקשר העסקי של הנכסים, ולכן משקף את עמדת אבטחת הסייבר של הארגון. ההתמקדות בהערכת סיכונים ממוקדת נכסים היא חיונית מכיוון שהיא תאפשר לארגון להעריך את הסיכון הנובע מנכסים או יישומים קריטיים למשימה, אשר בתורם יובילו להחלטה ממוקדת על רכישת ביטוח. לביטוח סייבר יש חישוב סיכון רב-כיווני ברמת הנכס, המתחשב בגורמים שונים כדי להבטיח שהחישוב תואם את הציפיות בעולם האמיתי וניתן להגנה. התמונה למטה מספקת פרטים על חישוב הסיכון:
מה אנחנו יכולים לעשות כדי להיראות כ'סיכון טוב' למבטחים?
המבטחים הקשיחו משמעותית את דרישות החיתום לאור תביעות שליליות שחוו במהלך השנים האחרונות. בפרט, יש כיום דגש רב יותר על הפגנת מודעות לסיכונים מרכזיים בתוך העסק ועל ראיות לאופן שבו יושמו בקרות בתוך הארגון. בדרך כלל, תהליך החיתום יבדוק אם היגיינת סייבר מינימלית קיימת ופועלת ביעילות. אלה יכסו ראיות לכך שבקרות כגון אימות רב-גורמי (MFA), פילוח רשת, ניהול חזק של מערכות סוף החיים (EOL) ותהליכי ניהול תיקונים, הכשרת עובדים ותוכניות BCP/שחזור מאסון וכו'.
